פסק-דין בתיק ת"א 174-06-09

התובע יליד 1938, נפגע בתאונה מיום 17.3.08 כהולך רגל שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 והיה מבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

ביום התאונה היה התובע בן 70 שנה, וכיום הינו בן 74 שנים.

הנכות הרפואית כפי קביעת המומחים על ידי בית המשפט:

בית המשפט מינה את ד"ר נורמן ביום 10.5.10 כמומחה מטעמו בתחום האורטופדי לצורך קביעת נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה. בחוות דעתו מיום 10.10.10, קבע ד"ר נורמן כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 19% עקב התאונה, לפי החלוקה כדלקמן:

10% נכות לפי סעיף 39 (2) בתוספת לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה) התש"ז- 1956. עקב אי התאחות של עצם הבריח. 10% נכות לפי סעיף מותאם 31 (1) (I) לתקנות, עקב שיתוק חלקי של העצב האסקילארי, הגורם לשיתוק של שריר הדלטואיד.

בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו לד"ר נורמן, חל שינוי קל בחוות דעתו, את הנכות בשיעור של 10% שנתן לפי סעיף 39 (2) לתקנות, החליף בנכות בשיעור של 10% בסעיף 35 (1) (ב) לתקנות הנכות. כך שהנכות נותרה כפי שהיתה.

במסגרת החקירה בבית המשפט ביום 1.2.12 בבית המשפט, שוב החליט ד"ר נורמן לשנות את סעיפי הליקוי, בקובעו 10% נכות לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות עקב השבר המרוסק לתוך המפרקי לבריח, ו-10% לפי סעיף 31 (6) (א) (II).  לתקנות, עקב שיתוק חלקי של העצב האקסילארי בצורה בינונית.

ד"ר נורמן הוסיף בחוות דעתו כפי שנאמרה בעל פה, כי הנכויות אינן חופפות.

המשמעות של הדברים הם, כי לתובע נותרה נכות של 19%.

הפגיעה הצווארית:

בעקבות תהיות אשר עלו במסגרת סוגייה זו, מונה ביום 23.4.12 ד"ר קליגמן כמומחה רפואי בעניין הפגיעה הצווארית בלבד והנכות בגינה. ד"ר קליגמן בחוות דעתו מיום 27.6.12, קיבל את עמדתו של התובע, כי נפגע בתאונה בצווארו, וקבע כי הוא סובל מנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות, עקב מגבלות בטווח תנועת הצוואר. יחד עם זאת, ד"ר קליגמן קבע בחוות דעתו, כי רק רבע מנכות זו, (2.5%) הינה עקב התאונה.

הצדדים נחלקו גם על קביעות המומחים, הן באשר לקביעה של ד"ר קליגמן והן באשר למצבו הרפואי של התובע.

אומר, כי לא נעלמו מעיניי הטענות בדבר מצבו הרפואי של התובע כפי שפורטו בהרחבה בסעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעים. אך, דעתי היא כי מן הראוי היה שתבוא בקשה אשר אכן תכמת את הפגימות, אשר היו לתובע בעברו, לידי אחוזים כדי שבית המשפט יוכל לאמוד את הסוגיה של העבר לעומת ההווה והעתיד, באשר לתפקודיות של קביעת המומחים מטעם בית המשפט.

דבר זה לא נעשה. ומשלא נעשה, ועל אף השגגה בית המשפט רשאי על אף העדר חוות דעת, לעיין בממצאים ובסופו של יום לקבוע את הנכות התפקודית, כמכלול הנתונים אשר מצויים בידיו לגבי התובע.

באשר לחוות הדעת של ד"ר קליגמן, אינני מקבל את הטענה כי ד"ר קליגמן לא יכול היה לקבוע חלקיות נכות. אני מודע לכך כי עלתה טענה כי לא היתה כל מגבלה בצוואר, אך מחוות הדעת ומהתיעוד אשר מצאתי, טענה אחת קיבלתי והיא העובדה כי הנכות אשר נקבעה על ידי ד"ר קליגמן התבססה לאו דווקא על אבחנות עבר, אלא על נתוני הדמיה, אשר הציגה שינויים ניווניים אשר מקנים אכן 10% נכות, בגין הבעיות הרפואיות אשר יש לתובע. התאונה עצמה הביאה להחמרה בשיעור של 2.5%, ואני מקבל את קביעתו של ד"ר קליגמן.

כבר קבעתי כי קביעתו של מומחה, על מנת לראות בה כקביעה אשר אינה נכונה, יש צורך בסטייה מהותית או העדר כל הגיון בקביעה מה שלא מצאתי במקרה דנן.

אם נחבר את הנכויות, אזי, הנכות הרפואית הראשונה תעמוד על 19%

הנכות השנייה  - תעמוד על 2.5%.

ובמצטבר 21.025% ונעגל זאת - ונעמיד את הנכות על 21% רפואית.